אמנות הקרמיקה היא אחת מצורות האמנות העתיקות ביותר, אך היא רחוקה מלהיות קפואה בזמן. אמנים עכשוויים ממשיכים לחקור את גבולות החומר, לשאוב השראה ממקורות מגוונים וליצור יצירות רעננות ורלוונטיות. השראה לקרמיקה עכשווית נולדת מהמתח היצירתי שבין כיבוד המסורת לבין הדחף לחדשנות. מצד אחד, ישנה הערכה עמוקה לצורות הקלאסיות, לטכניקות שעברו מאומן לשוליה במשך מאות שנים. קדר עכשווי מכיר את ההיסטוריה של המלאכה שלו, מבין את הפרופורציות של כד יווני עתיק ואת עדינותו של ספל תה יפני. ידע זה מהווה בסיס איתן, נקודת מוצא שממנה אפשר לצמוח ולהתפתח. מצד שני, האמן העכשווי חי ופועל בעולם המודרני. הוא מושפע מאדריכלות מינימליסטית, מאמנות מופשטת, מעיצוב תעשייתי ואפילו מהעולם הדיגיטלי. השפעות אלו מחלחלות אל תוך עבודתו ומתבטאות בקווים נקיים יותר, בצורות גיאומטריות נועזות ובשימוש בלתי צפוי בצבע ובמרקם. המפגש המרתק הזה בין ישן לחדש הוא מנוע היצירה. הוא יכול להתבטא בכד מסורתי שמקבל זיגוג מודרני מפתיע, בקערה בעלת צורה אורגנית שנוצרה בהשראת הטבע, או בסדרת כלים שמשחקת עם הרעיון של חזרתיות וייחודיות. השראה לקרמיקה עכשווית היא תהליך מתמיד של התבוננות, למידה והתנסות. כל יצירה חדשה היא תשובה לשאלה שהציב האמן לעצמו, ניסיון לתרגם רעיון או תחושה לשפה של חימר. התוצאה היא גוף עבודה דינמי, שאינו מפסיק להתפתח, ומציע לצופה חוויה שהיא גם מושרשת בעבר וגם פונה אל העתיד. זוהי אמנות חיה, נושמת ורלוונטית מתמיד.